<h1>ארחות חיים דין השבת גזלה סימן ב'</h1>
<h2>דף מו.</h2>
פרק כל הנשבעין ראו עדים שנכנס לביתו של חבירו ולא היה תחת כנפיו כלום וכשיצא ראו עדים כלים טמונים תחת כנפיו ולא ידעו מה הוא נאמן הנגזל לומר כך וכך כלים היו. בד"א בשהיה הנגזל אמיד [שהיו] שלו כל כך או משלו או משל חבירו כמו שמוכיח שם (גם) [גבי] טענו כסא דכספא. וגם דוקא כשטוען כלים שאפשר ליטלם תחת כנפיו כמו שהעידו עדים. ואם לא ראו עדים כשיצא או שראוהו יוצא ואינו נושא כלום תחת כנפיו (אמ') [נאמן] בשבועת היסת שלא גזל דבר ואף אם היה מתפאר (בהם) לפני עדים שילך לבית פלוני למשכנו דאמר רב נחמן פרק כל הנשבעין עביד איניש דגזים ולא עביד. וגם מסיק התם רב פפא דאפילו אשתו של בעל הבית ושומר של בעל הבית נשבע כמו בעל הבית אבל לא שכירו [ו]לקיטו דקאי התם בתיקו. וגם הגזלן לא ישבע דחשוד הוא אבל מחרימין סתם כל מי שנטל כלום מביתו שיודה בבית דין.
<h2>דף מז.</h2>
הטוען חבירו שגזל והלה כופר נשבע שבועת היסת כדין כופר בכל ואם הודה במקצת ישבע שבועה דאוריתא ואינו קרוי חשוד שהרי לא הוחזק גזלן בעדים. וכן הנכנס לבית חברו שלא בעדים ולקח כלים (בעדים) ומודה שלקחן אך שלקחן בעבור חוב שחייב לו והבעל הבית כופר שאינו חייב לו כלום הרי זה נשבע וגובה חוב מבעל הבית. וכן יש לדקדק מנסכא דר' אבא. אבל אם לקח בעדים אינו נאמן בשבועה ומה שרב יהודה אומר בפרק (כל הבשר) [הנשבעין מ"ו ע"א] שהוא נאמן בשבועה הרי זה כשלקחן בפני בעל הבית ואו' כי ברשותו לקחם או מכרם. ואם תפס בעד אחד ואמר שתפסו בחובו או לקוח בידו או שהיה שלו [ונתן לו בפקדון] ובעל הבית אומר שגזלו הימנו הרי זה חייב להחזיר לבעל הבית בלא שבועה דהוה ליה מחויב שבועה [ואינו יכול לישבע שהרי העד מחייב שבועה] והוא אינו מכחישו לכך משלם וכן פסק הרי"ף ז"ל בשם גאון ולפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי לביתך ולא גזלתי כלום שבא להכחיש העד פטור.
